אני נוסע בקטנוע עם המשפחה הקטנה שלי בכביש קטן בעיירה קטנה בקופנגן. מימיני חופי ים מדהימים ומשמאלי עצים רחבי עלה עצומים משתרגים להם זה בזה ועליהם צמחיה מטפסת עבותה. אני עוצר, יורד עם החברה אל החוף ומבקש מאי-יו שייק מנגו. מתיישב על החוף ופוגש חברים מקסימים. אנחנו מדברים על המצב בארץ ישראל ועל מה כל אחד מאיתנו עושה. אחרי שעתיים עולה נושא הבלוקצ׳יין. אני מרגיש איך הדיבור שלי מתמלא בעצמה וכל מילה שיוצאת לי יוצאת ממש מתוך הלב. אז מה גורם לי לכל ההתרגשות הזאת כשאני מדבר על האפשרויות הגלומות בבלוקצ׳יין?
אחרי שנתיים של עבודה אינטנסיבית על פרוייקט לזוז עם מעט זמן למשפחה ועוד שנה של השקעה בפיתוח של פרוייקט בשם ספארקאפ. החלטנו לעשות הפסקה קצרה. לעצור את כל מה שאנחנו עושים ולהתבונן. מה אנחנו רוצים לעשות מכאן והלאה. הכסף שמממן את השהייה שלנו כאן הגיע מקנייה של כמה מטבעות בפרויקט בתחום הבלוקצ׳יין בדיוק שנה לפני הטיסה. האמונה הזאת שהעולם מחכה לפתרון בתחום הכלכלה נתנה לנו את ההזדמנות לעצור ולהתבונן. מה אנחנו עושים? מה עושה לנו טוב? מה אנחנו רוצים לעשות? מה העולם צריך?
פגשנו כבר כמה משפחות פה בקופנגן. וכל פעם שעולה הנושא הבלוקצ׳יין וההבטחה הטמונה בו אני מתמלא בהתרגשות וחיות. אז מה זה בלוקצ׳יין? ומה ההבטחה שלדעתי טמונה בו?
כלכלה אחרת? 